פסיכיאטריה הינה התמחות בעולם הרפואה, המציעה טיפול מדיקלי לסובלים מהפרעות נפשיות בדרגות חומרה שונות. במסגרת תפקידו אמון הפסיכיאטר על אבחון הבעיה המנטאלית, ממנה סובל החולה, הערכת דרגת חומרתה והתאמת הטיפול הרלוונטי בנסיבות המקרה: פסיכולוגי, התנהגותי, תרופתי או שילוב של מספר גישות טיפול יחד.
הממרה "נפש בריאה בגוף בריא" נכונה לתחום הפסיכיאטריה, כאשר מצבים מנטאליים מסוימים עשויים למצוא ביטויים בבעיות בריאות וגם להיפך, תסמינים גופניים מעידים לעיתים על בעיה נפשית. לשם המחשה - התקפי חרדה, אשר נותנים אותותיהם בתחושות לחץ בחזה, שעלול להתפתח לכדי התקף לב.
נוכח האמור אחראי הפסיכיאטר על דיני גוף ונפש. מאחר והינו רופא בהכשרתו, חלה לגבי כל פסיכיאטר הדרישה הכפולה של מילוי חובת הזהירות ועמידה בסטנדרטים, המצופים ממנו במסגרת מבחן הרופא הסביר, הרלוונטי לתחום רפואי זה.
עילות לתביעת רשלנות רפואית בגין טיפול נפשי פסיכיאטרי
שורה ארוכה של מעשים ומחדלים, על ידי רופא פסיכיאטר, עשויה להוביל להחמרת מצבו הנפשי של המטופל ולגרימת נזקים בלתי הפיכים. לדוגמא, עקה חמורה, אשר גרמה לניסיון המטופל לשים קץ לחייו - ברובד הנפשי, לצד נזקים אפשריים במישור הגופני, נוכח טיפול תרופתי בלתי מתאים או התעלמות מתסמינים נפשיים, אשר נתנו אותותיהם בבריאותו של המטופל.
מקרים כאלה עשויים לבסס תשתית לתביעת רשלנות רפואית כנגד רופא פסיכיאטר.
בין העילות העיקריות המשמשות במסגרת הגשת תביעת רשלנות רפואית נגד פסיכיאטר:
אי לקיחת אנמנזה כנדרש - ובכלל זה: התחקות אחר ההיסטוריה האישית של המטופל - בעיות נפשיות, מהן סבל בעבר ותכשירים תרופתיים, שנטל לצורך כך; קיום רקע של הפרעות נפשית במשפחת המטופל - קרובים מדרגה ראשונה ורחוקים יותר; עריכת בירור מקיף אודות המטופל – סטאטוס משפחתי ותעסוקתי, מצב בריאותי, תחביבים ופעילויות בשעות הפנאי, חיי חברה ועוד.
במישור הגופני - התעלמות מתלונות המטופל על מיחושים וכאבים פיזיים, אובדן תיאבון וירידה במשקל לצד חוסר התרשמות ישירה של הרופא מסימפטומים מסוימים, עשויים להוות עילה לרשלנות רפואית.
חוסר הפנית המטופל לעריכת בדיקות גופניות נדרשות - בדיקות דם בסיסיות ובמידת הצורך בדיקות הדמיה, רנטגן, CT, MRI, אק"ג ועוד, במטרה לשלול בעיות בריאותיות אחרות או לאשש הפרעה נפשית, המתאפיינת בתסמינים גופניים מסוימים.
רשלנות בפענוח ממצאי הבדיקות - אשר הובילה לקבלת החלטה על טיפול, שאינו מתאים בנסיבות המקרה.
חוסר אבחון, אבחון מאוחר או שגוי של ההפרעה הנפשית - ממנה סובל המטופל ועקב כך השהיית מתן טיפול, שנדרש בדחיפות או בחירה בשיטת טיפול, אשר אינה מתאימה לנסיבות המקרה - אבחון הפרעות נפשיות נחשב למשימה מורכבת, המצריכה דרגה גבוהה של מקצועיות, מומחיות, בקיאות במגוון סוגי פתולוגיות הנפש הקיימות והתעדכנות מתמדת בחידושים ובהתפתחויות בתחום. רשלנות רפואית בהקשר זה מוצאת ביטויה בהחמצת אבחון תופעות של דיכאון וחרדה, לסוגיהן השונים וכן מצבים, המהווים סכנת חיים למטופל עצמו - בניסיונות לשים קץ לחייו או איתות סימני מצוקה, המהווים נורת אזהרה לכך, כמו גם סכנה לסביבתו הקרובה באיומי נקיטה באלימות ואף נטילת חיים, בהם משתמש החולה.
בחירה בגישה טיפולית, אשר אינה מתאימה למאפייניו האישיותיים של המטופל ולבעיה, ממנה הוא סובל - בתחום הפסיכיאטריה קיים מגוון רחב של אופני טיפול אפשריים: תרופתי, התנהגותי או משולב. הרופא נדרש לבחון בקפידה את פרטי המקרה, להתרשם ממאפייניו של החולה ולבחור בטיפול, המתאים ביותר עבורו, אשר יוביל לתוצאות אפקטיביות.
רשלנות רפואית עקב אשפוז כפוי - עשויה להתבטא במספר מישורים:
קבלת החלטה מוטעית על אשפוז כפוי, שעה שהדבר מיותר בנסיבות המקרה וכאשר קיימות חלופות, אשר מידת פגיעתן בזכויות המטופל ובחירותו הינה פחותה.
אי קבלת החלטה על אשפוז כפוי, כאשר היה קיים צורך בכך. הדבר עשוי להיגרם עקב אבחון לקוי של מצבו הנפשי של החולה.
גיבוש החלטה על אשפוז כפוי, אשר אינה מתבססת על תנאי הסף, הנדרשים לעניין זה, בהם: אבחון פגיעה בכושר השיפוט של החולה בעקבות המחלה; קיום סכנה לחיי אדם - החולה עצמו, משפחתו או סביבתו הקרובה וכן היעדר הסכמה מצד המטופל להיבדק על ידי פסיכיאטר ולקבל טיפול פסיכיאטרי לבעייתו.
אי השגת אישור מטעם הפסיכיאטר המחוזי - אישור, אשר נדרש בכל החלטה על אשפוז כפוי.
הפרת דרישת הסכמה מדעת - כנגזרת מחוק זכויות החולה וככל שהדבר מתאפשר בנסיבות המקרה, לגבי מטופל, אשר כושר שיפוטו תקין.
הפרת חובת הזהירות וסטייה מסטנדרט ההתנהגות, המצופה מרופא סביר בתחום ההתמחות הפסיכיאטרי.
רשלנות רפואית בהתאמת טיפול תרופתי - נדבך זה מהווה ערוץ טיפול מרכזי, כגישת טיפול עיקרית או משלימה. קשת רחבה של תרופות פסיכיאטריות נועדה להביא לאיזון הגוף מבחינה ביוכימית, למתן את תסמיני ההפרעה הנפשית, להקל על הסימפטומים מהם סובל החולה, למנוע הישנות התקפים נוספים ולהביא לשיקום מצבו המנטאלי של המטופל.
רשלנות במתן תרופות פסיכיאטריות מוצאת ביטויה בשורה של מחדלים אפשריים:
אי לקיחת אנמנזה כנדרש - לרבות בחינת הרקע הנפשי והגופני של המטופל ובני משפחתו.
מתן מרשם לתרופות בלתי מתאימות - בהיבטי סוג ומינון ומבלי להתחקות אחר קיום רגישות של המטופל לתכשיר.
הנחיית המטופל לנטילת תכשירים תרופתיים חזקים, שעה שאין בכך צורך וניתן להסתפק בתרופות חלושות יותר. הדבר כרוך בהגברת הסיכוי ליצירת תלות של המטופל בתכשיר ולהתפתחות תופעות לוואי.
חוסר קיום מעקב צמוד אחר מצבו הרפואי של המטופל - במטופלים פסיכיאטריים נדרשת השגחה שוטפת אחר החולה, בחינת השפעת התרופות על התנהלותו וגילוי ערנות להחמרה במצבו הנפשי.
קבלת החלטה נמהרת על שחרור המטופל לביתו מתקופת אשפוז כפוי - במחלקה סגורה או במוסד לחולי נפש - זאת, כאשר אותר סיכון לפגיעה עצמית או בסביבה הקרובה ולאחר השחרור נגרם נזק גופני או נפשי לחולה או לזולת.
יש לך שאלות? רוצה להתייעץ עם מומחים? ליחצו: פורום רשלנות רפואית